Rosh Hashanah 67

Kapitel 67

א שאין ת"ל בחדש השביעי ומה ת"ל בחדש השביעי שיהו כל תרועות החדש השביעי זה כזה

1 so deuten [die Worte] im siebenten Monate darauf, daß das Blasen des ganzen siebenten Monats diesem gleiche.

ב ומנין לשלש של שלש שלש ת"ל והעברת שופר תרועה שבתון זכרון תרועה יום תרועה יהיה לכם

2 Woher, daß man dreimal je drei [blase]? Es heißt: du sollst die Lärmposaune vorüberziehen lassen; ein Ruhetag, eine Erinnerung des Lärmblasens; ein Tag des Lärmblasens sei er euch.

ג ומנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה ת"ל שביעי שביעי לגזירה שוה

3 Woher, daß man dieses auf jenes und jenes auf dieses beziehe? Das Wort siebenten dient als Wortanalogie;

ד הא כיצד שלש שהן תשע שיעור תקיעה כתרועה שיעור תרועה כשלשה שברים

4 dies erfolgt, wenn dreimal gleich neun geblasen wird: der Stoßton hat die Länge des Trillertones, und der Trillerton hat die Länge von drei abgebrochenen Tönen. –

ה האי תנא מעיקרא מייתי לה בהיקישא והשתא מייתי לה בגזירה שוה הכי קאמר אי לאו גזירה שוה הוה מייתינא לה בהיקישא השתא דאתיא גזירה שוה היקישא לא צריך

5 Der Tanna folgert es zuerst durch Vergleichung und nun durch eine Wortanalogie!? –Er meint es wie folgt: ohne die Wortanalogie wäre es durch Vergleichung zu folgern, da aber die Wortanalogie vorhanden ist, so ist die Vergleichung nicht nötig.

ו והאי תנא מייתי לה בג"ש ממדבר דתניא (במדבר י, ה) ותקעתם תרועה תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה אתה אומר תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה או אינו אלא תקיעה ותרועה אחת היא כשהוא אומר (במדבר י, ז) ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו הוי אומר תקיעה בפני עצמה ותרועה בפני עצמה

6 Der folgende Tanna aber entnimmt es durch eine Wortanalogie vom [Blasen in] der Wüste. Es wird nämlich gelehrt: Ihr sollt stoßen ein Lärmblasen, Stoßen für sich und Trillern für sich. Du sagst, Stoßen für sich und Trillern für sich, vielleicht aber ist dem nicht so, sondern sind Stoßen und Trillern eins und dasselbe!? Es heißt: wenn die Gemeinde versammelt werden soll, so sollt ihr [in die Posaune] stoßen, aber nicht lärmblasen, demnach sind Stoßen und Trillern von einander verschieden.

ז ומנין שפשוטה לפניה ת"ל (במדבר י, ה) ותקעתם תרועה ומנין שפשוטה לאחריה ת"ל (במדבר י, ו) תרועה יתקעו

7 Woher, daß [dem Trillertone] ein Stoßton vorangehe. Es heißt: ihr sollt stoßen ein Lärmblasen. Woher, daß diesem ein Stoßton folge? Es heißt: Lärmblasen sollen sie stoßen.

ח ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר אינו צריך הרי הוא אומר ותקעתם תרועה שנית שאין ת"ל שנית ומה ת"ל שנית זה בנה אב שכל מקום שנאמר תרועה תהא תקיעה שניה לה אין לי אלא במדבר בר"ה מנין ת"ל תרועה תרועה לגזירה שוה

8 R. Jišma͑él, Sohn des R. Joḥanan b. Beroqa, sagte: Dies ist gar nicht nötig; es heißt: ihr sollt wiederum stoßen ein Lärmblasen, und da das wiederum nicht nötig ist, und es dennoch wiederum heißt, so dient dies als Hauptnorm, daß überall, wo von einem Trillern die Rede ist, diesem wiederum ein Stoßton folgen muß. Ich weiß dies vom Blasen in der Wüste, woher dies [vom Blasen] am Neujahrsfeste? [Das Wort] Lärmblasen dient als Wortanalogie.

ט ושלש תרועות נאמרו בר"ה (ויקרא כג, כד) שבתון זכרון תרועה (במדבר כט, א) יום תרועה (ויקרא כה, ט) והעברת שופר תרועה ושתי תקיעות לכל אחת ואחת

9 Dreimal heißt es Lärmblasen beim Neujahrsfeste: ein Ruhetag, eine Erinnerung des Lärmblasens, ein Tag des Lärmblasens, du sollst die Lärmposaune vorüberziehen lassen.Zu jedem Trillerton gehören zwei Stoßtöne,

י מצינו למדין שלש תרועות ושש תקיעות נאמרו בר"ה שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים שבתון זכרון תרועה והעברת שופר תרועה מדברי תורה יום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא

10 somit sind am Neujahrsfeste drei Trillertöne und sechs Stoßtöne [zu blasen], und zwar zwei [Sätze] nach der Tora und einer nach den Schriftkundigen. [Der Vers] eine Erinnerung des Lärmblasens, und [der Vers:] du sollst die Lärmposaune vorüberziehen lassen, deuten auf das Gebot der Tora, während [der Vers:] als Tag des Lärmblasens gelte er euch, an und für sich nötig ist.

יא רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אחת מד"ת ושתים מדברי סופרים והעברת שופר תרועה מד"ת שבתון זכרון תרועה ויום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא

11 R. Šemuél b. Naḥmani sagte im Namen R. Jonathans, ein [Satz] nach der Tora und zwei nach den Schriftkundigen. [Der Vers:] du sollst die Lärmposaune vorüberziehen lassen, deutet auf das Gebot der Tora, während [der Vers:] ein Ruhetag, eine Erinnerung des Lärmblasens, und [der Vers:] als Tag des Lärmblasens gelte er euch, an und für sich nötig sind. –

יב מאי לתלמודו הוא בא מיבעי ביום ולא בלילה

12 Wieso ist [der andere Vers] an und für sich nötig? – Daß es nur am Tage und nicht nachts erfolge. –

יג ואידך ביום ולא בלילה מנא ליה נפקא ליה מביום הכפורים

13 Woher entnimmt jener, daß es nur am Tage und nicht nachts erfolge? – Er entnimmt dies aus [dem Worte]: am Versöhnungstage. –

יד אי (ביום) הכפורים יליף נגמור נמי מיניה לפשוטה לפניה ופשוטה לאחריה והעברת תעבירו לא משמע להו

14 Wenn er aus [dem Worte] am Versöhnungstage folgert, so sollte er hieraus auch folgern, daß dem Trillertone je ein einfacher Stoßton vorangehe und folge!? – [Die Folgerung aus:] du sollst vorüberziehen lassen, und: ihr sollt vorüberziehen lassen, leuchtet ihm nicht ein. –

טו אלא מאי דרשי בהו והעברת כדרב מתנא דאמר רב מתנא והעברת דרך העברתו תעבירו דקאמר רחמנא נעבריה ביד

15 Wofür verwendet er diese? – [Die Worte:] du sollst vorüberziehen lassen, deuten auf [eine Lehre] R. Mathnas, denn R. Mathna sagte: Du sollst vorüberziehen lassen, in der Richtung des Vorüberziehens. Und mit [den Worten:] ihr sollt vorüberziehen lassen, sagt der Allbarmherzige, daß man [die Posaune nicht nur] in die Hand nehme. –

טז ואידך דרב מתנא מדשני בדיבוריה

16 Und jener!? – [Die Lehre R. Mathnas] ist aus der Ausdrucksweise [der Schrift] zu entnehmen, und daß man [die Posaune nicht nur] in die Hand nehme, ist durch [das Wort] vorüberziehen von [dem Befehle] Mošes zu folgern.

יז תעבירו ביד לא מצית אמרת דגמר עברה עברה ממשה כתיב הכא והעברת שופר תרועה וכתיב התם (שמות לו, ו) ויצו משה ויעבירו קול במחנה מה להלן בקול אף כאן בקול

17 Hierbei heißt es: ihr sollt die Lärmposaune vorüberziehen lassen und dort heißt es: da befahl Moše, und man ließ eine Stimme im Lager vorüberziehen; wie dort mit Geräusch, ebenso auch hier mit Geräusch. –

יח ולהאי תנא דמייתי לה ממדבר אי מה להלן חצוצרות אף כאן חצוצרות

18 Nach dem Tanna aber, der es [vom Blasen] in der Wüste folgert, sollte man doch, wie da mit Trompeten, ebenso auch hierbei mit Trompeten [blasen]!? –

יט ת"ל (תהלים פא, ד) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו אי זהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ר"ה וקאמר רחמנא שופר

19 Es heißt: stoßt am Neumonde in die Posaune, am Verborgenen auf den Tag unseres Festes; an welchem Feste bleibt der Mond verborgen? Sage: am Neujahrsfeste, und der Allbarmherzige sagt, mit einer Posaune.

כ אתקין רבי אבהו בקסרי תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה מה נפשך אי ילולי יליל לעביד תקיעה תרועה ותקיעה ואי גנוחי גנח לעביד תקיעה שלשה שברים ותקיעה

20 R. Abahu ordnete in Cäsarea an, [wie folgt zu blasen:] Stoßton, drei gebrochene Töne, Trillertöne und Stoßton. – Wie du es nimmst: ist es ein Wimmerton, so müßten es doch Stoßton, Trillertöne und Stoßton sein, und ist es ein Seufzerton, so müßten es doch Stoßton, drei gebrochene Töne und Stoßton sein!? –

כא מספקא ליה אי גנוחי גנח אי ילולי יליל מתקיף לה רב עוירא ודלמא ילולי הוה וקא מפסיק שלשה שברים בין תרועה לתקיעה דהדר עביד תקיעה תרועה ותקיעה מתקיף לה רבינא ודלמא גנוחי הוה וקא מפסקא תרועה בין שברים לתקיעה דהדר עביד תש"ת

21 Ihm war es zweifelhaft, ob Seufzerton oder Wimmerton. R. A͑vira wandte ein: Vielleicht ist es ein Wimmerton, und die drei gebrochenen Töne trennten die Trillertöne vom [ersten] Stoßtone!? – Nachher ließ er Stoßton, Trillerton und Stoßton blasen. Rabina wandte ein: Vielleicht ist es ein Seufzerton, und der Trillerton trennte die gebrochenen Töne vom [zweiten] Stoßtone!? – Nachher ließ er Stoßton, drei gebrochene Töne und Stoßton blasen!? –

כב אלא רבי אבהו מאי אתקין אי גנוחי גנח הא עבדיה אי ילולי יליל הא עבדיה מספקא ליה דלמא גנח ויליל

22 Worin bestand demnach die Anordnung R. Abahus: sind es Seufzertöne, so verfahren wir demgemäß, und sind es Wimmertöne, so verfahren wir demgemäß!? – Er war im Zweifel, ob nicht seufzen und wimmern. –

כג אי הכי ליעבד נמי איפכא תקיעה תרועה שלשה שברים ותקיעה דלמא יליל וגנח סתמא דמילתא כי מתרע באיניש מילתא ברישא גנח והדר יליל:

23 Demnach sollte es auch umgekehrt erfolgen: Stoßton, Trillertöne, drei gebrochene Töne und Stoßton, denn es war vielleicht ein Wimmern und Seufzen!? – Gewöhnlich ist es, daß, wenn einen ein Unglück trifft, er zuerst seufzt und nachher wimmert.

כד תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים: אמר רבי יוחנן שמע

24 HAT MAN DEN ERSTEN STOSSTON [RICHTIG] GEBLASEN UND DEN ZWEITEN SO LANG WIE ZWEI GEDEHNT. R. Joḥanan sagte: Hat man die neun Töne in neun Stunden (am Tage) gehört, so hat man seiner Pflicht genügt.

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel